אולי למדת הוראה כי זה מקצוע שאפשר לגדל ילדים לצידו, והיום את מורה בפועל, אבל נעה מהשתלמות להשתלמות בתקווה למצוא משהו אחר, מדויק יותר.  
אולי אתה עצמאי, כי בזמן שהתחלת את החיים המקצועיים לא ידעו כלום על בעיות קשב וריכוז, ולכן לא יכלו לעזור לך להתגבר על הקושי לשבת וללמוד.  

יש אלפי סיפורים כאלה. בתוך כל סיפור מסתתרים חלומות וכאבים, פנטזיות על אפשרויות אחרות, וצער על מה שנדמה כבלתי אפשרי.

המונח המקובל בשפה הוא "שינוי קריירה", אבל בעצם אנחנו מדברים על בלאגן פנימי גדול בין דעות על המציאות ("מה אפשרי"/"מה קורה היום בשוק העבודה") לבין אמונות של האדם על עצמו, על כוחותיו על הפוטנציאלים שקיימים בו.  

נקודת המוצא שלי היא שהדחף לנוע לא קשור דווקא לקריירה אלא לצורך של האדם לנוע לעבר עצמו, כלומר לזהות מי הוא היום, מה באמת חשוב עבורו, מה הוא מבקש לבטא.  

עוד...